מדינה שלמה ישבה מול הטלוויזיה וצפתה בפיגוע בשידור חי. מרדפים ברחובות אחרי מחבלים, תמונות של פצועים, גלי שמועות, תחושה מתעצמת של כעס ודאגה - ודרישה לפתרון.
הפיגוע הזה הגיע בעיתוי רגיש במיוחד. לא רק משום המקום והמועד המיידי - תל אביב עמוסת המבלים, ביום חמישי בערב, שהוא גם היום הראשון של חופשת הפסח - אלא גם משום ההקשר הרחב יותר: ערב תפילות יום השישי הראשון של הרמדאן, שבוע לפני חג הפסח, וכאשר ישראל עושה כל שביכולתה כדי לבלום את גל הטרור הנוכחי, תוך ניסיון שלא לנקוט פעולות קולקטיביות.
זמן רב לאחר הפיגוע: המצוד אחרי המחבל בתל אביב נמשך // צילום: אבי כהן
עד הלילה נדמה היה שהמאמץ הזה גם נושא פירות. צה''ל והמשטרה הציפו את השטח בכוחות, והשב"כ מיקד את פעילותו - והצליח לסכל כמה פיגועים רגע לפני שהיכו בישראל. על הרקע הזה גם החליט הדרג המדיני לאמץ את המלצת גורמי הביטחון לאפשר לרמדאן להתקיים כסדרו; ההקלות הכלכליות וחופש התנועה שהובטחו לפלשתינים תוכננו להתבצע, וגם הגבלת הכניסה לתפילות בהר הבית הייתה אמורה להיות מינימלית בלבד.
כל זה ישתנה בוודאי כעת. אמנם עדיין לא היה ברור מי אחראים לפיגוע ומאיפה הם הגיעו, אבל לישראל לא נותרו הרבה ברירות: בהינתן הניסיון המוכר שפיגוע רודף פיגוע, וכל פיגוע שיוצא לפועל מעניק השראה למבצעי הפיגוע הבא, יידרשו כעת צעדים משמעותיים בהרבה כדי לצמצם את הסכנה, ולנסות לייצר הרתעה משמעותית ככל שניתן.
המאמץ העיקרי ירוכז מטבע הדברים מול יו"ש ומזרח ירושלים, וילווה בעיבוי כוחות נוסף, ואפשר שגם בצעד שממנו ישראל נמנעה עד כה בכל גלי הטרור של השנים האחרונות - סגר כללי. במהלך כזה יש גם סיכון מובנה, משום החשש שצמצום הפרנסה של פלשתינים מיו"ש עלול להוביל את חלקם לפעולות קיצוניות. ועדיין, זה נראה היה אמש כמהלך מתבקש, בין היתר משום שסגר כזה יוטל ממילא על השטחים בפסח, כבכל שנה, והקדמתו כעת עשויה דווקא להרגיע את השטח.
במקביל למאמץ הצבאי-ביטחוני, סביר שישראל השתמשה אמש בכל המנופים המדיניים בניסיון להרגיע את הזירה הפלשתינית. זה מאמץ שמתקיים במקביל מול רמאללה (במישרין ובאמצעות האמריקנים והירדנים) ומול עזה (באמצעות המצרים). הרצועה אמנם הייתה שקטה מאוד בתקופה האחרונה, אבל לא כדאי להמר שהיא תישאר כך גם כעת; לחמאס אין אמנם עניין בהסלמה, אבל לא בטוח שהוא יצליח לשלוט בכל גורם סורר שיבקש להצטרף כעת לחגיגה.
הביטחון והחיים - לפני הכל
כל זה קורה כשגם הזירה הפנימית של ערביי ישראל טרם נרגעה מהעובדה שהפיגועים בבאר שבע ובחדרה בוצעו בידי ערבים-ישראלים, ומגל המעצרים של תומכי דאעש שבוצע בעקבותיהם. זה מחייב את השב"כ לפיצול מאמץ, ואת מערכת הביטחון כולה לאתגר המוכר של ניסיון לבדל בין הזירות השונות. בשנה שעברה כשלה ישראל לעשות זאת במבצע שומר החומות, וכעת עליה להפעיל מאמץ משמעותי בהרבה כדי להבטיח שכלל הזירות לא יבערו בו בזמן בצומת הרגיש של פסח ורמדאן.
זה אתגר מורכב, שהופך סבוך עוד יותר על רקע הבלאגן הפוליטי שישראל הוטלה לתוכו בימים האחרונים. דווקא משום כך מצופה מכלל הגורמים לנהוג כעת באחריות ובאיפוק, ולזכור שעם כל הכבוד לפוליטיקה - הביטחון והחיים קודמים לכל דבר אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
